לאחרונה - נשמעים קולות, בקרב קהילת חובבי הדה-שבו ובפרט חברי מועדון הדה-שבו הישראלי, המעמידים בספק את עצם בעלותי על הזקנה (הדהשבו, כלומר) ... ויש לומר, בצדק.
אז הנה רשימת התירוצים הנכונים והמוצדקים ביותר ... רק שהם כולם תרוצים ... מדוע טרם השלמתי את מלאכת השיפוץ שלה:
א. אני עסוק נורא, לא קל להיות עצמאי.
ב. שמעון הפחח, דופק לי ברז אחר ברז.
ג. לקח לי זמן להתגבר על מספר בעיות - חשמל ועוד.
ד. מזג האוויר, החגים, המשפחה, החופשות, הברד, השלג, החמסין, מחיר הדלק ...
ה. פשוט מתעצל, לא מקפיד לשמור על נוכחות במוסך ... אין לי מילים - אכזבה!
בקיצור, אין לי באמת תרוץ טוב ורק אוכל לשתף בביקור האחרון שלי במחלקה הפנימית, ביום חמישי האחרון ... היא, כהרגלה, ניצבה בפינת המוסך - מוגנת מפני הסערה שבחוץ - אני מתקשר על בסיס יומי לשמעון לוודא שהיא אכן בפנים ולא גרר אותה החוצה לפנות מקום ללקוחות שלו!
שמעון, כמובן, לא ממש התקדם עם סדרת המשימות הקטנות והרבות שנותרו לו - טיפול בצינור מילוי הדלק, שיוף רצפת תא המטען, חיבור החלונות והגומיות, תושבת המצבר, הגריל הקדמי ... וכו' וכו'.
אני בכל מקרה, שכחתי את המצבר שישב בלילה בטעינה ולכן נדרשנו לפרק אחד מהרכבים הרבים בחצר של שמעון ... הזקנה, השתעלה ולא נדלקה ... מאיזו סיבה, שיערתי שהדלק לא מגיע אז שחררתי את הטבעת סביב צינור הדלק שאחרי המסנן ... והופ - קיבלתי שטיפת דלק לתוך העין.
אלוהים ישמור.
בכל מקרה, מעט אציטון לתוך המנוע והדה-שבו התעוררה לחיים, השתעלה מעט, הפיקה עננת עשן צנועה וחזרה לרטוט בטורים נמוכים ... פלא הבריאה שלאחר יותר מחודש שלא הדלקתי אותה וחודשים של רביצה די קבועה - המנוע הזה פועל ללא דופי (אם כי נדרש מעט כוונון של בורג המצערת).
בדקתי שמערכת החשמל מתפקדת כהלכה - הפעם האחרונה שהענקתי לה יחס הייתה שהחזרתי לתיפקוד את האור הנמוך.
מעבר לכך?
טוב, לא הרבה ... שמעון ואנוכי נהלנו שיחה מלב אל לב ומקווה שבקרוב יפרדו דרכינו!