ומה יהיה, טוב?
תשובה טובה, לא באמת יש לי ... אבל אתמול חייגתי שוב לשמעון הפחח ולאחר יותר משלושה שבועות שלא התקרבתי לטלפון. זה נהפך למעין קרב מוחות ביני ובין המכשיר - אני מרים אותו, מנסה לחייג ואז נעצר. כי מה בעצם אגיד? הרי אין לי רגע פנוי להגיע לסככת הפחח, לגעת בה, ללטף אותה ולדאוג לה ... אז מה בעצם תועיל שיחת הטלפון. הרי כבר ברור שאם אני לא יושב שם עם שמעון הפחח, שום דבר לא זז.
צריך לקחת אחריות.
השיחה הייתה נעימה וחביבה והוא כמובן לא התקדם עם הרכב ... מצד שני, בשורה שאולי תשמח וכמו שכבר ציינתי בעבר שלעיכוב היו יתרונות לא מעטים בהיקף השיפוץ - אז אולי ארשה לעצמי לקוות כי עוד משהו חיובי צמח מתוך ההשתהות וגרירת הרגלים האין סופית שלי ושל הפחח.
הבשורה על-פי שמעון, לקוח אקראי שהיה מרוצה למדי מעבודתו והבחין באדומה היפה שלי מכר לו דה-שבו שלמה! כן, אני לא מגזים ולא מבלף - דה שבו שלמה לחלקים ושמעון, כדרכו לנסות ולפצות אותי ולהשקיט את מצפונו, הציע לי אותה כמות שהיא לפרק ממנה כל חלק שאחפוץ.
אלוהים יעזור לי, האם זהו נס?
אז את הכלה טרם ראיתי ואת הפוטנציאל שיש בה לא וידאתי ... למעשה, ייתכן כי מדובר על שלדה חלודה תחת עץ המשמשת בית לחיות השדה.
אבל, במצבי אני - כל דבר להתלות בו ... כאילו היה עולם ומלואו.
כעת, רק נותר לי לפנות מספיק זמן לנסוע לפחח.
ממש לא בעיה.