כזכור, בביקור האחרון אצל הזקנה - הלך לי הסטארטר ועבר לו כמעט חודש עד שהצלחתי לתזמן את סמי המכונאי ושמעון הפחח ...
בבוקר הגענו, למצוא את הדה-שבו שלי נחה בפינה הקבועה מעלה אבק. סמי בחן אותה מקרוב ודווקא הביע התרשמות לא קטנה מעבודתו של שמעון - אני כמובן מודע למצבה לפני מספר חודשים וזה היום, נעתי באי נוחות במקום ...
לפני כן, עצרנו בתחלת הדלק של המושב למלא את מיכל החירום הותיק שלי והנה - נזילה מהתחתית.
כמה צפוי ליום שכזה.
אז הפכתי אותו על ראשו ובזהירות נסענו לשמעון - שם רוקנתי את המיכל לתא הדלק והזקנה כאילו נמתחה מעט, לוגמת את הנוזל הריחני לתוכה. את המיכל השארתי לשמעון הפחח ותוך הבטחה לקבלו אחרי שיפוץ - בכל זאת, חתיכת ענתיקה.
את הדהשבו דחפנו למרכז החצר והרמנו מכסה מנוע ... אהה, נעלי הכבל של החיווט מהמצבר נשברו - שכחתי לגמרי מהעניין. אז חיטוט מהיר בארגז הכלים ונעלי כבל חדשות ונוצצות מפארות את החיווט.
חיברנו כבלי התנעה והופה התנעה ... דממה.
סמי בוחן ורוכן ומכוון ומחבר כבלים ישירות לסטארטר ואין תגובה.
- "טוב, הלך הסטארטר. נפרק ונחליף, הבאתי חלופי".
מפרקים, משחררים, מבריגים ומהדקים ... הכבלים שוב מונחים והפעם רעם המנוע מהיר והחלטי.
סמי: "טוב, כעת נבדוק את הפלטינות כי היא בהחלט מגמגמת. הזקנה".
למי שלא מכיר ולא יודע, קופסת הפלטינות בדה-שבו מתחבאת מאחורי מאוורר ברזל גדול בחזית המנוע. לפירוק, נדרשת "בוקסה" התופסת את ציר המנוע ומברג או מוט ארוך שבעזרת מכת פטיש קלה משחרר את ציר המאוורר. לאחר פירוקו והסרת מכסה קופסת הפלטינות, הגישה קלה ונוחה.
מאחורי מכסה המאוורר שהוסר גם אפשר להבחין בסליל המלופף על הציר ואשר יחס הליפוף שלו הוא שאחראי על טעינת מערכת החשמל של הרכב (ראו הסבת הרכב למתח 12V).
אז סמי גוחן ומחטט עם המברג, מתניע שוב את הדה-שבו וזו עדין מגמגמת - מגרד בפדחתו.
- "תן לי התנעה כאשר אבקש", וגוחן עם מברג ארוך ומחטט שוב בקופסת הפלטינות.
- "כעת", הוא פוקד ואני מושך בידית והמנוע נעור לחיים בשאגה ... סמי מזיז מעט את המברג וקול קצר חשמלי רם נשמע.
- "עכשיו הסתדר, מה שחשבתי ..."
מתניעים שוב ואכן כעת היא מקפידה על קצב נכון.
עוד מספר כיוונים בברגי אספקת האוויר השונים ובפרט שליפה וניקוי של "הדיזה" עם חוט מתכת דקיק והמנוע שלה מנגן בצרידות נעימה לאוזן.
- "מה עוד?", סמי מחייך אלי.
- "בוא ניקח אותה לסיבוב בשבילי השדות. ניתן לה להתפרע קצת", אני משיב.
מפנים את הרכבים מהיציאה ואני מתיישב במושב הנהג - תחושה מוכרת מהעבר.
נעים.
משלב להילוך ראשון ובזהירות משחרר את דוושת המצמד, הזקנה מקפצת במקום וכאילו התחושה חוזרת אליה לאיטה והחלה זוחלת קדימה.
מהססת.
אני מכביד על דוושת הדלק וככל שהיא מאיצה ביציאה מרחבת הפחח מנסה לשלב לשני ... ההילוך נלחץ פנימה, אבל המנוע עדין חנוק.
מסובב את ההגה ומנסה לבלום ליד סמי ... וכאילו כלום - דוושת הבלם צוללת לרצפה וסמי חולף מימיני ומביט בי במבט לא מבין. אני, שממולי קיר לבן מתקרב במהירות - נשען קדימה ומאתר את ידית בלם-היד ומושך אותה במרץ אלי ומהדק על מדף תא הנוסעים.
הזקנה כאילו נמתחו אבריה, מתרוממת במקומה ונוחתת בחזרה בחבטה קלה לקרקע.
נעצרת.
פותח את דלת הנהג ומכריז בקול רם: "אין בלמים!".
סובב את הרכב ומניף את מכסה המנוע, האימה: המצבר מוטל מחוץ לתושבת שלו כי שכחתי להדקו בחזרה למקום. ובהברגה מהירה של מיכל נוזל הבלמים - מתבררת לה הסיבה למחדל, נותרו בו מספר טיפות.
סמי מהנהן בחוסר אמון:
- "אתה משוגע, בלי נוזל בלמים?"
אני נבוך וממהרר עם הרכב שלי לתחנת הדלק הקרובה וחוזר עם מיכל נוזל בלמים.
ממלא את המיכל וסמי שולח אותי לתא הנהג ומדריך אותי "לפמפם" את הדוושה ובזמן שהוא מנקז את האוויר מצנרת הבלימה.
- "טוב", הוא פוסק, "כעת היא מוכנה וגם כיוונתי מעט את ספיקת האוויר למנוע. נסה שוב".
אני מתיישב, מרים את החלון ומשלב הילוך ראשון - שעול קל והיא מתגלגת קדימה ואני מכוון אותה במעלה שביל המושב. היא מגיבה היטב והשילוב לשני מאפשר לשנינו לדהור קלות בעליה ותוך כדי בלימה נעימה וחלקה בשיאה. משלב להילוך אחורי ומסובב אותה בחזרה ושוב בדהירה קלה בחזרה לחצר הפחח.
הפעם, מאיט בזהירות בשילוב הילוך ודוושת הבלם ונעצר בניחותא לצידו של סמי.
- "הסתדר, סיימנו!" הוא מכריז.
אני, מחייך ומלטף את הזקנה בשביעות רצון ... גם לאחר כל המרורים שאני מאכיל אותה, היא עדין נענית לי ברצון וכאילו רק מייחלת לרגע שאעלה אותה בחזרה לכביש.
וכעת לשמעון שליווה את התהליך, נפעם כולו ... לקחתי אותו ביד ועברתי איתו על הרכב מצביע ומסמן את קילופי הצבע, השריטות והמכות שהופיעו על הזקנה בשהות הארוכה שלה בחצרו. אז סיכמנו, שוב -
> על תיקוני פח קלים והשריטות וקילופי הצבע ואפילו חלודה קלה שהופיע במסגרת החלון הקדמי ובצירי הדלתות ובמסגרות חלונות הנוסעים.
> נשאר גם לארגן גומיות לחלונות ולדלתות
> להתאים את הגריל הקדמי שהבאתי מחו"ל
> ולאזן את הטמבון הקדמי
> לנקות את הכסאות והספסל
> לנקות ולצבוע מחדש את רצפת הרכב הפנימית
> לתקן את מיכל הדלק שהבאתי
> לצבוע, מחדש ובלבן, את גג הפיברגלס
> לחשוב על ציפוי ניקל לידיות
... ובטח עוד כמה דברים שהדעת המוסחת לא מצליחה לאתר כעת.
המון עבודה ... הזמן קצר ... התשוקה גדולה - האם אצליח להניע את עצמי ואת שמעון למלאכה?
ליטפתי אותה שוב, מעניק לה חיבוק אוהב וכיסוי חדש שרכשתי לכבודה.
הלכתי, כבר מתגעג.