ושוב עובר חוךלף לו חודש והפעם יש לי סיבה טובה לבקר את הדה-שבו הזקנה שלי ... שיחה עם שמעון הפחח והבטחה חלוטה - תגיע, תופתע לטובה.
אז הגעתי.
רק הפעם באמתחתי מתנה לדה שבו שלי - גג מתקפל חדש שנרכש ממש לפני שבוע ימים.
והגעתי וכבר מפתח החצר של שמעון ראיתי שינוי לטובה, הזקנה קיבלה מקום של כבוד בתוך הסככה, מוגנת מפני פגעי הטבע וניכר כי התחילה לקבל מחדש יחס מפנק.
ראשית ולפני הכול, ליטפתי אותה במבט אוהב מבקש סליחה ... משם ניפחתי מעט את הצמיגים שגם כך נראים מוזנחים והסרתי מעליה קורי עכביש ושאר מרעין בישין.
שמעון בתורו, התפאר על העבודה היפה שעשה ואיך שהחזיקה במבחן הזמן - האמת, נכון, הזיפות ברצפת הרכב, הכנפים והצבע עומדים היטב ושורדים. הבעיה שהיות ולא נאטם הרכב, גומיות וזגוגיות ההזנחה מראה אותותיה.
כואב הלב.
בכל מקרה ובקצת מאמץ פירקתי מעליה את גג הפיברגלס ושלפתי מתוך הקרטון את הגג המתקפל החדש.
אהה, רגע - איך כל זה בכלל מתיישב עם מה שיש?
מתיחות והזחות וטלפון ומסרון לרביב ... שבתורו כאדם שהוא, מחזיר טלפון בהול ובעזרת תמונות מסייע לי להבין היכן הבעיה, הטעות ואי ההבנה.
כרגיל, מתברר כי הזקנה שלי בלגית קשת עורף מטבעה שאינה ככל הדה-שבואים ונדרש לבצע התאמות קלות.
אז עם קצת מאמץ, מתיחות והרבה רצון טוב - שמעון ואני הצלחנו למקם את הגג באופן ארעי וכדי לסמן מה נדרש להתאים.
חגיגה לעיניים ונדמה כי אפילו הזקנה עצמה מתחה ישבן והבליטה חזה, בשביעות רצון.
למות עליה!