עופר מור שקע ראשון. אפילו לא יצא מהאוטו, ישר התחיל בנדנדה: ראשון, גז, רוורס, גז ושוב ושוב. לאט-לאט האריך את הקוליס ויצר לעצמו משטח המראה קטן - כדי לקחת תנופה ולצלוח את קטע החול העמוק יותר. אבל כמה רחוק יכולה להמריא סיטרואן דה-שבו, 29 כ"ס, על חול? לא הרבה.
מה עושה סיטרואן דה-שבו סטנדרטית עם הנעה קדמית בשביל חולי. תתפלאו. גם אני התפלאתי. למעשה, כמעט נפלתי מהכיסא - כיסא העור המפנק, החשמלי, המחומם והמהודר של סיטרואן C קרוסר החדשה, שמחירה, כולל הכיסא, מסתכם ברבע מיליון שקל בדיוק. C קרוסר היא ה-4X4 הראשון של סיטרואן בעידן המודרני. כדי לבדוק אם יש היגיון בסיטרואן 4X4, כמה המכונית שווה בשטח ועד כמה היא בכלל סיטרואנית יצאנו לטיול קטן בחולות: C קרוסר בלוויית שני סיטרואן דה-שבו.
סיטרואן קרוסר: צרפתייה, מייד אין ג'פאן
המבחן התחיל בווילות של מושב קדימה. לעופר מור, לשעבר מדריך נהיגת שטח בסיירת מטכ"ל, יש בחנייה יונדאי גאלופר 4X4 וסיטרואן דה-שבו. הגאלופר משמש אותו לנסיעות כביש. לטיולי השטח הוא בוחר בדה-שבו. "בג'יפ 4X4 אין שום עניין", הוא מסביר, "אתה מכוון את ההגה ונוסע לאן שאתה רוצה. בדה-שבו יש אתגר. צריך לקרוא את השטח, צריך לתכנן ולחשוב". הדה-שבו של מור היא מודל 1983. לצדה חנתה עוד אחת, מודל 1988, ששייכת לראובן שטיין, גם הוא חבר גאה במועדון הדה-שבו הישראלי. אנחנו, אני ואלון הצלם, פוגשים את שניהם ממרומי הקבינה הממוזגת של C קרוסר 2008.
C מה? סיטרואן C קרוסר היא מכונית מיוחדת ולא מיוחדת. זו הסיטרואן היחידה שמיוצרת ביפאן: על ידי מיצובישי בפס הייצור של דגם האאוטלנדר. אפשר לקרוא לה "מכונית מדבקה". מדובר למעשה בכפילה של מיצובישי אאוטלנדר עם סמל מודבק של סיטרואן, כיול מתלים טיפה רך יותר ועיצוב שונה מעט לחרטום ולירכתיים.
השלדה וכל המכלולים זהים לגמרי לאאוטלנדר: מנוע בנזין 2.4 ליטרים, 170 כ"ס, תיבת הילוכים רציפה. ההנעה קדמית, אבל בסיבוב כפתור אפשר לבחור הנעה לכל הגלגלים עם חלוקת כוח משתנה או הנעה לכל הגלגלים עם חלוקת כוח קבועה: 50% לגלגלים הקדמיים, 50% לאחוריים.
יאללה לשטח. אף אחד לא מוריד אוויר מהצמיגים. הדרך החולית מתפתלת צפונה. הדה-שבו של מור מובילה, אחריו זו של ראובן ובסוף ה-C קרוסר. שתי בוכנות, 602 סמ"ק, 4 קג"מ, צמיגים ברוחב 125 מ"מ נגד ארבע בוכנות, 2,360 סמ"ק, 23.7 קג"מ, צמיגים ברוחב 255 מ"מ. והאמת, לסיטרואן החדשה היה קשה לעמוד בקצב. צמד הדה-שבו ריחף על השביל החולי המהמורתי, ממש גיהץ אותו. C קרוסר השתעל, נחבט, כמעט הקיא.
אבל כשהגענו לשביל חולי עם קוליסים עמוקים, לצד שדה, היה זה דווקא הדה-שבו של שטיין שהתיישב על הגחון. מור שלף מהבגאז' כבל גרירה לדה-שבואים, כלומר חוט בעובי אצבע. חיברנו את החוט אל ה-C קרוסר ושלפנו את שטיין מהחול. ואז נתקענו בעצמנו. אבוי לבושה. פאר היצירה היפאנית בתחפושת צרפתית שקוע בחול שרק לפני דקה נצלח בריחוף על ידי הדה-שבו השנייה.
יצאנו מהרכב הממוזג כדי לאמת את החששות. מדובר בהצלבה. גלגל קדמי שמאלי וגלגל ימני אחורי לא אוחזים בקרקע. ואל תטעו. במקום לא היו בורות נוראיים. סתם קוליס חולי. ככה זה כשמהלך המתלה של ה-C קרוסר קצרצר כמו זה של מכונית כביש, והצמיגים פשוט לא מגיעים לקרקע. סיטרואן דה-שבו, בלי 4X4 ובלי יומרות, מציעה מהלך מתלה ארוך יותר משמעותית. אז מה עושים? גוררים את ה-C קרוסר עם דה שבו? 585 ק"ג יגררו 1,750 ק"ג? מישהו הציע לחבר שני דה-שבואים במכה אחת. בסוף ניסינו לדחוף. שלושה גברים וה-C קרוסר נחלץ מהמבוכה.
סיטרואן דה שבו בשטח: הפגוש הקדמי כמעט נתלש
הטיול המשיך. אני מצטרף לדה-שבו של מור. הוא נוהג עם יד אחת על ההילוכים, שהראשון לא יקפוץ החוצה, ויד אחת על ההגה, מתמרן זריז וחלק בשביל המאוד משובש. המתלים רכים כמו חמאה צרפתית שנשכחה באוגוסט על גבעה במדבר יהודה. וזה מצוין לנוחות אבל מכרסם מדי פעם במרווח הגחון, עד כדי שפשוף החלק הקדמי של הגחון בקרקע. מור לא מתרגש מכלום. הגחון של הדה-שבו שטוח לגמרי ומחליק על הקרקע ללא נזק. ואז אנחנו מגיעים לתלולית אכזרית, מהסוג שכל מיני אינטרסנטים עורמים כדי לחסום דרכי עפר.
מור מנסה ראשון, באדישות ובאלכסון. הדה-שבו מתיישבת עם החלק הקדמי של הגחון על התלולית. מה עושים? מרימים אותה ביד. ארבעה גברים וחצי דה-שבו באוויר. הפגוש הקדמי כמעט נתלש, אבל הצרפתייה בחוץ. "עכשיו תורכם...", מקנטר אותנו מור. לא, תודה. גם עשרה גברים לא ירימו את C קרוסר אחרי שייתקע, וחוץ מזה הגחון שלה שברירי והיחצ"נית התחננה שנשמור עליו, כלומר על המכונית כולה.
סיטרואן 4X4 או 4X2: הצרפתים נכנעים
שולפים גזייה מהבגאז' של הדה-שבו. קפה מתוק בכוסות קלקר. מור מספר על הטיולים שעשו במסגרת מועדון דה-שבו: נחל לבן, המכתש הגדול ומעלה אברהם (בירידה), מדבר יהודה ומצוק ההעתקים ועוד. את C קרוסר לא הייתי מכניס לרוב החורים האלה. המסקנה כבר ברורה לגמרי: C קרוסר - לא לשטח נולדה. אז למה כן? אנחנו נפרדים מהחבר'ה הסימפטיים בדה-שבו (יש להם זמן. תמיד יש להם זמן) וממהרים עם ה-2008 שלנו. על הכביש אפשר למהר אתה בהחלט.
C קרוסר היא מכונית כביש מוצלחת. נוחות הנסיעה טובה מאוד (למעט רעשי כביש קצת מוגזמים שחודרים לקבינה). המנוע ותיבת ההילוכים מספקים ביצועים נאותים, צריכת הדלק סבירה (8 ק"מ לליטר). ומה שהכי חשוב זו נקודת ההשקפה: מלמעלה. C קרוסר, כמו רוב הג'יפונים, מושיבה את הנהג ואת הנוסעים גבוה מעל פני האספלט. ולשבת גבוה זה ממכר. התחושה שלווה ובטוחה יותר, וזה בעצם כל הסיפור.
סיטרואן C קרוסר. לא לשטח קשה
במשך שנים ארוכות התנגדו אנשי סיטרואן ופז'ו לרכב שטח. בעיניהם, ובכלל בעיניים צרפתיות, רכבי שטח הם וולגריים וטיפשים ואילו מכוניות צרפתיות הן אלגנטיות ואנינות. אבל מה לעשות שהעם, אפילו העם הצרפתי, רוצה לשבת גבוה. אז הוחלט על שיתוף פעולה עם מיצובישי, שתבנה אאוטלנדר עם סמל סיטרואן וסמל פז'ו (הרכב נקרא פז'ו 4007). הכמויות לא היסטריות: 30 אלף יחידות לפז'ו, 30 אלף לסיטרואן. קהל היעד הוא פטריוטי מעודכן: כלומר חושק בדמוי "ג'יפ", אבל שלא יהיה יפאני.
ובישראל? יבואן פז'ו סיטרואן הביא לכאן את הגרסה המפוארת ביותר של הכלי, שמכילה אינסוף פינוקים: פנסי קסנון, חלון שמש בגג, מושבי עור (כבר הזכרנו), חישוקים קלים, ספסל אמצעי מתקפל חשמלית וכמובן כל אביזרי הבטיחות (שש כריות אוויר, בקרת יציבות אלקטרונית ועוד). המכונית מכילה חמישה מקומות ישיבה למבוגרים ועוד שניים מאחור לילדים (על ספסל שנשלף מהרצפה). המחיר של הרכב מקביל לזה של הגרסה המפוארת של מיצובישי אאוטלנדר - 247 אלף שקל. יעד המכירות צנוע - בשלב ראשון הביא יבואן סיטרואן C עשר יחידות קרוסר בלבד. בוננזה פיננסית לא תהיה כאן ליבואן, אבל גימיק שיווקי - בוודאי ובוודאי.
המאמר פורסם במקור באתר כבישים.