איזה יום! ובו המסע המופלא בדה-שבו, של שני נסיכים קטנים ואיך הנסיך שלי נוסע בדיוק באותו שביל בו התאהבתי אני בדה-שבו.
היום אירחנו זוג חברים - כולל הגדול בגילו של הנסיך שלנו (5 וקצת), הקטנה בת השנתיים וחצי והתינוק הרך בן החודשיים ועודף. אשתי היקרה חשבה שיהיה נחמד לפנק אותם בשבת קלילה ושינוחו קצת מהטירוף היומומי.
אז אחרי שהתמקמו, שאלתי את הנסיך - האם אפשר לקחת אותו ואת החבר לסיבוב באוטו שלו (להזכירכם, הורשתי לו אותו). מיד הסכים ושני הנסיכים (... והאבא, למה לא - שיהנה גם הוא קצת ובכלל זו הזדמנות עבורי להבהיר לו מה השגעון הזה שאני מטריד אותו בו כבר שנים רבות) יצאו אחרי לסיבוב בדה-שבו.
ראשית, נעמדו ובחנו את היצור הצפרדעי המוזר.
אח"כ פתחנו דלתות - מצחיק איך שהן נפתחות הפוך.
השניים התיישבו בספסל האחורי והאבא בכסא הנוסע ... נחגרנו ויצאנו למסע המופלא. החלטתי לקחת אותם בשביל הזכרונות שלי, היכן ממש ובלא ידיעתם חוויתי אני את ראשיתו של החלום והתאהבתי לראשונה ביצור המצחיק הזה - בדה-שבו.
בחרתי בכביש מרובה גבעות בטון שבלעז נקראות Bumpers ובפי העם "במפרים" שהדה-שבו מגלחת באופן מעורר קנאה אצל מיטב רכבי הפאר בשכונה. ואכן כולם ברכב פלטו קריאות התפעלות מהנסיעה החלקה ... כדי להמריץ קצת את הילדים, קראתי "להחזיק חזק!" לפני כל גבעונות שכזו ... אבל, לאכזבתם - כלום!
משם, התחברנו לכבישי השדות המתפתלים ומלאים בורות ומהמורות - וראו זה פלא, גם שם הדה-שבו דהרה ללא חטא ומורא. אווך כמה טוב חשתי עמוק בפנים בבטן - הרי זהו אותו שביל ממש שבו התאהבתי לראשונה, שבו נקבע גורלנו המשותף - שלי ושל הדה-שבו וכעת הנסיך הקטן שלי והוא רק בן 5 חווה חויה דומה.
התאפקתי שלא להזיל דמעה מהתרגשות.
השביל המפותל גם אפשר להדגים את היכולת המופלאה של הרכב הזה לנטות לצידו בפניה ולהעניק לנוסע ולמתבונן מהצד את התחושה שעוד קצת, עוד מעט, ממש עוד שניה הוא מתהפך על ראשו. אבל, לא! הוא צולח את הסיבוב בגאון, מיישר גב וממשיך לדהור קדימה.
משביל השדות טיפסנו לכביש הראשי ובו הבהרתי לנוכחים ברכב שגם בנתיב של הגדולים היא יודעת להחזיק את עצמה והאצתי למהירות ממוצעת של 70-80 קמ"ש. נדמה לי שזה מכובד כאשר רכב בן כמעט 50 סוחב שני בוגרים, שני ילדים ועוד קצת מטען נספח ... מהכביש המהיר ירדנו בחזרה לשבילי השדות ומשם בדהרה בלמנו ליד הבית.
קצת רועדים ונרגשים - ירדו הילדים (והאבא) מהרכב, החיוך מרוח על פניהם מקצה לקצה ... אני את שלי, לאותו יום, עשיתי.