אז היום ולאחר שהחלטתי שאני מסיים את הטיפול בזקנה ומוציא אותה משמעון הפחח ... הגעתי שוב לביקור במחלקה הפנימית.
אני לא יכול להגיד שאני מאושר בימים אלו, בהקשרה של הדה-שבו הזקנה שלי, כמובן. היא סובלת מהדחקה ודחייה וחוסר תשומת לב בולטים ביותר ונאלצתי לקיים שיחת "מוטיבציה" עם שמעון הפחח (וזאת בהמשך לשיחת מוטיבציה שקיימתי עם עצמי ולא הייתה נעימה ביותר).
בכל מקרה, מקור הבעיה אותר וטופל ונקווה שיזוז לי מהעיניים ביום - יומיים הקרובים לאחר שיסיים את הצביעה שלו. כרגיל, מדובר על גורמים נציונאל-סוציאליסטים עם מאפיינים יקיים בולטים. ובקיצור - שוב הגרמנים דופקים את הצרפתיות!
ולמי שלא הבין את הרמז, מדובר על משתפצת גרמניה מדגם מרצדס שהסתננה למחלקה הפנימית וגנבה זמן איכות יקר עם רופא הבית, ד"ר שמעון הפחח.
גם זה יטופל, בהקדם.
לאחר שעניין המוטיבציה ובעיקר פינוי המחלקה היה מאחורי - התפנתי למה שבאמת חשוב.
יחס חם לזקנה שלי ... כמו שאמורה 2CV צרפתייה קשישה לקבל!
ראשית, הגיע הזמן לתת לה לרוץ בחצר קצת.
אז חיברתי את המצבר למקומו, הכנסתי את המפתח לסוויץ' וסובבתי - יש אור. זו גם התחלה.
בחזרה לחזית הרכב ומשיכה בידית ההתנעה על המנוע ... רחש, פיתול ושיעול קל. אבל נשימה סדירה, אין. אז כמו במחלקה פנימית, גייסנו את הדוקטור, ניתקנו צינורות, חיברנו אחרים וניסינו שוב ... הציר מסתובב, המשאבה מתקתקת ונוזל החיים דלק חם לא ניגר ממנו.
כבעל דה-שבו ותיק, ניתקתי את צינור הדלק ממסנן הדלק והחילותי שואב באופן ידני דלק ... גם זה לא עזר. מיהרתי סביב ובעין בלתי מזויינת הבחנתי בבעיה - נגמר הדלק במכל! הזקנה, ששוהה במחלקה הפנימית כבר כמה חודשים, פשוט התייבשה.
טוב, כעת נדרש עירוי מהיר וזה בא לידי ביטוי - בצורת שני בקבוקי 1.5 ליטר שמולאו בתחנת הדלק של המושב ... איך שאני אוהב תחנות דלק של מושבים: זקן יושב על כסא. משאבות ידניות חלודות, טרקטור משתעל בסמוך וכלב ששוכב בדיוק בנתיב הרכב.
חזרתי.
מזגתי את הנוזל היקר לתוך המיכל.
ובמהירות חזרה לקדמת הרכב.
שוב, שיעול, עיטוש ועדין הצליל המיוחל מבושש להגיע. ובעיקר, זרם חם של דלק מבעבע מהצינור אל תוך מסנן הדלק השקוף (מי שלא ראה שמחת מסנן דלק של דה-שבו, כאילו לא ראה שמחה מימיו). מסיר את מסנן האוויר ומפמפם עם היד לייצור את הווקום המתאים - שעול כבר יש, גם כיחכוח בגרון עולה מבטנה של הגברת הזקנה. אבל היא מסרבת לחזור לחיים.
טוב, גם לזה יש פתרון ומזליף פנימה את טיפות הדלק האחרונות מאחד הבקבוקים.
שוב, מושך בידית והפעם השעול חזק, ברור, עולה וגובר - עד שהיא מתעוררת לחיים וברעש וחירחור המנוע נכנס לפעולה.
עדין חנוק משהו, אבל נושם ובולע את הנוזל.
כעת, אפשר לעצור לקפה קטן.
חם.
קטן.
טורקי.
לאחר שאיפשרתי לה לנהום במשך מספר דקות, גירד לי בגב ובעיקר עמוק בתוך הבטן לקחת אותה לסיבוב קצר ... אבל, אויה ואין לי אפילו כסא ברכב ... אז גייסתי את שמעון הפחח וזה ארגן לי כסא שהיה מונח בחצר.
ואני מוכן.
והנה אני משלב הילוך אחורי - היא משתעלת.
משחרר את דוושת המצמד והמנוע מתאמץ ואני מוריד בעדינות את דוושת המאוץ.
והנה, היא מתחילה לנוע ולזוע ונוסעת לאחור.
מאיצה ואני בולם. מרגיש את הרצון שלה לדהור במלוא העוצמה ולשחרר את המועקות שצברה עמוק בפלטינות במשך חודשים רבים של הסגר מאונס.
אז אני מאפשר לה סיבוב קטן בחצר הקטנה.
בולם ולוחץ על דוושת המאוץ.
נרגש.
שמח.
מעודד.
חזר לי האוויר לראות ולגברת חזר האוויר למנוע.
ובעניין אחר - אני מתכנן להזמין מספר חלקים מבלגיה וביבוא אישי דרך חבר יקר שקופץ למספר ימים לאירופה. החלטתי שהגיע הזמן לפנק את הזקנה שלי במדף האיוורור הקדמי שמגיע לה כל-כך (VENTILATOR FLAP).
העניין והשאלה שעוד לי עליה תשובה: כל המומחים מסבירים לי שיש מעין גלגל קטן בתוך הרכב שאמור לפתוח ולסגור את המכסה.
אולם אצלי וכמו שאפשר לראות בתמונה, יש מימין למטה לללוח השעונים מעין מנוף קטן ולצידו הרישום: Chauffage (חימום, בצרפתית) וגם Degivrage ("הפשרה", בצרפתית). מכאן ומן הסתם, זוהי - זוהי הידית שאחראית על חימום והפשרה ומכאן על בקרת כניסת האוויר מאותו מדף אמור.