אני לא ממש פה.
אני גם לא ממש שם ... היכן שהיא.
לפעמים החיים לא ממש מתנהלים כמו שמתכננים אותם ... זה לא שרע לי והתרחש עלי איזה אסון שהוא וברוך השם - הבריאות בסדר.
אבל לפעמים צריך לשים את החלום והתשוקה בצד, לטובת המציאות השוחקת של היום יום ... אז זה לא ששכחתי אותה - את אהובת ליבי האדומה והצוהלת. אבל כשיש ילדים ואישה ומשפחה ועבודה וחגים וחופשים וחברים ... היכן יש מקום להיא הידועה בציבור?
אז זה לא ששמעון הפחח לא שמע ממני קללות ונזיפות.
וזה לא שאני עצמי לא זכיתי למקלחת קרה מבת הזוג ... זה הזמן שלא מתפנה והשקט הנפשי הדרוך שאינו מסתייע ... ואפילו למפגשי המועדון איני מצליח להגיע - פעם אירוע משפחתי, פעם יומהולדת בכיתה של הנסיך, חגים ומיני מינים תרוצים.
אז אני לא פה והיא עדין שם ואת התמונה משמאל, שמתי רק כדי להזכר ... היא מהעבר אותו אני נוצר.
הדה שבו שלי!