בצעדים קטנים.

דה-שבואז בבוקר התארגנתי על מקדח כנדרש ויצאתי על כביש 4 לכיוון קדימה וכדי לאסוף את שמעון הפחח .. הזקנה מאופסנת ויש לפרק ממנה מספר חלקים.

לאחר עוד נסיעה מהנה על כביש מהיר, אספתי את שמעון וביחד התפתלנו בשביל עפר מאתגר במיוחד שהצעירה צלחה ללא בעיות מיוחדות. כעת אני יודע שהיא תדע להתמודד גם עם הכביש המהיר וגם עם דרכי עפר, בורות ומכשולים קלים.

ואז נפתח השער, דמעה קטנה של געגוע והיא עומדת שם - הזקנה, האדומה, אהבה של חיי.

שמעון ממהר, אז פירקתי את מכסה מיכל הדלק, את מוט מכסה תא המטען ואפסתי חלקים שונים וציידתי את הצעירה.

כעת ובזהירות פרקנו את הגג מהזקנה שכבר לא תתפנק בו והחזרנו לה את גג הפיברגלס המתקלף. וכך היא נותרה לה מבויישת בפינה - אבל היא עוד תמצא את נעוריה שהרי המנוע נהדר, החשמל מתקתק, הגוף טופל ונוקה ונצבע ונותר רק לחבר אותה יחדיו ... ומי שלא מאמין, שיציץ פה בדה-שבו האדומה שלי בוהקת.

יצאנו חזרה לנתניה, רגשות האשם מלווים.

אצל שמעון הכל עבד נהדר, הסרנו את הגג המתפורר, גילחנו את המסמרות שמישהו החליט לחבר בהם את הגג לגוף והתחלנו להרכיב בחזרה את הגג החדש ... כמה אתרים, מכות, שיופים ולחיצות והוא במקום.

2cvדהשבו

דה שבוסיטרואן

חיבוק של פרידה ואני עוד אחזור לפה כמה פעמים - מכסה המנוע, כנף שמאל, חורים ברצפה ותפסים לקיפול הגג.

כולם בתכנית, אבל בצעדים קטנים.

לקח הזקנה נלמד.

בחזרה על כביש החוף, והפעם המהירות ההמוצעת מטפסת כבר ל80 קמ"ש והכול בזכות גג מתוח ובלי רעשים וחבטות בפנים.

תענוג.