בוקר. השקמה והיום טסט 2011 - סיבוב 2.
מתניע ללא בעיה אחרי סידורים ונקיונות אחרונים, בדרך למכון הרישוי בהרצליה. האם הפעם אצליח לעבור טסט לבד?
במכון, נכנס ישירות לרחבת כיוונון האורות ולוחיות הרישוי. חצי שעה ואני אחרי עם לוחיות חדשות ואורות מתואמים - אם כי חלשים - ומשם למסלול המבחן.
בהתחלה הכול עובר חלק, אולם בהמשך הבוחן מסתכל על הצמיגים בחוסר שביעות רצון ומודיע לי שמכתבו של בועז מרמת-אביב אינו מספק. מתברר שמה שטוב תמיד היום לא מספיק, במכון נמצאים מבקרים ממשרד התחבורה ... אבוי! איזה תזמון עלוב.
בכל מקרה, אחרי בדיקת הבלמים והאורות - מקבל שוב אישור זמני לטיפול באישור הצמיגים ויוצא ישירות מהמכון בהרצליה למשרד הרישוי בחולון.
אחרי נסיעה קצרה ונעימה - עמדה 1 בחולון פנויה ולמרות זאת שולחים אותי להמתין בשער הנעול בסבלנות ("... לפחות 20 דקות ...", ע"פ הנציג בחלון - למה? סתם.). אחרי חצי שעה, נכנס בנסיעה איטית והבוחן פונה לרכב, שומע את הבעיה ומתסכל. לא, היא תשובתו. רק ביום ראשון בין שמונה לעשר בבוקר תוכל לקבל אישור. אני, מיואש - מה יום ראשון? מה שמונה בבוקר? איך אצליח לעמוד בפקקים עם הדה-שבו?! לאחר שחפרתי אותו קצת, מתברר שאפשר להביא אישור מהיבואן וזה מספק.
בכל מקרה, הוא מספיק נחמד לעדכן לי את הצבע מכחול מברשת לאדום.
יוצא משם ישירות לבני-ברק למוסך המרכזי של יבואן פיז'ו-סיטרואן.
מגיע, מקבל חניה של כבוד ועולה לקומה 2 - שם דרור האס (כבוד, דרור - The MAN!) והבנות מקבלים אותי בפנים מחייכות, כוס קפה ופינת המתנה נעימה. אין כעס, אין טרחה ולאחר שירדנו לבחון את מידת הצמיג באופן אישי ולא יותר מ-20 דקות אני מקבל מכתב חתום המאשרת לי את תקינות הצמיג.
האח - הידד!
נוסע הביתה - מחר חזורים למשרד הרישוי בחולון. איזה פחד.